עבודת גמר תקשורת וחברה משי רוזנברג: רקע תיאורטי

רקע תיאורטי:

סקירה אקדמית:

מאמר 1:

שם המאמר:"תופעה מתפשטת"

תקציר:

במאמר "תופעה מתפשטת" שכתבה ד"ר דבורה לדרמן-דניאלי, מסופר על כך שבני נוער מעמידים את
עצמם מול המצלמה ללא בגדים ומעלים את זה לפייסבוק, ומעמידים את עצמם לשיפוט האחר על פי
המראה החיצוני שלהם באמצעות לייקים שקובעים פופולאריות ויופי. כתוב גם על כמה החשיפה בפני
הרשת מסוכנת לבריאות הנפשית שלהם, במיוחד בגיל הזה שיש בו תלות בדעות של קבוצת הגיל,
תלויים בדעות שלהם ונשפטים על ידם.

מסופר על הספר "מיתוס היופי" שמיתוס היופי הוא מכשיר שליטה רב עוצמה על נשים.תפקידו העיקרי
לעצב בשביל נשים מודל שאליו ישאפו, כשהוא מתפקד בעיקר ככלי לדיכוי נשים הוא פועל כדי
לרומם את הנשים העומדות בקנה המידה של המיתוס, אבל הוא מופעל בעיקר כדי להדיר נשים
שאינן מתאימות לקני המידה שלו. על ידי דיכוי פסיכולוגי שמערר על הביטחון העצמי שלהן .

ברוב הפעמים הנשים משתפות פעולה כי הן לא מודעות או מחוסר רצון להיות מודעות.

מודגש גם שהשימוש בפוטושופ בתצלומי דוגמנות הרסני עבור נערות ונשים והוא יוצר מודל
לא מציאותי של גוף "מושלם" שבגלו נשים פוגעת בגוף שלהן ולא חשות בנוח עם גופן. ולא מרגישות
מספיק נשיות ונחשבות ויפות.

ולפי כך העמדת גופן של נערות לדירוג בפייסבוק הוא לוקה בצביעות ובהיתממות. ומוטב היה שתעלה
את הבעיתיות שיוצר עולם הדוגמנות ואת המסרים שהוא מעביר לנערות ולנשים לדיון
ציבורי-תקשורתי. כך אפשר לנצל את הבמה שניתנה לה לא רק כדי להראות שהיא עצמה הרבה
מעבר למודל יופי מדוגם, אלא גם כדי לחשוף בפני נשים אחרות את שקריותה של תעשיית היופי
ואת המניפולציה שהיא עושה בהן, ובכך תסייע להן לראות ולקבל, מעבר למיתוס היופי הדכאני, את
יופיין האותנטי הייחודי.

3 נקודות עיקריות:

-כמה החשיפה בפני הרשת מסוכנת לבריאות הנפשית של בני הנוער

-בני הנוער מעמידים את עצמם לשיפוט של האחר על פי המראה החיצוני שלהם באמצעות לייקים שקובעים פופולאריות ויופי.

-מיתוס היופי הוא מכשיר שליטה רב עוצמה של נשים.

ציטוטים חשובים:

-" בספרה "מיתוס היופי" קובעת החוקרת נעמי וולף כי "מיתוס היופי הוא מכשיר שליטה רב עוצמה
על נשים. תפקידו הגלוי של המיתוס הוא לעצב עבור נשים מודל שאליו ישאפו, כשהוא מתפקד בעיקר
ככלי לדיכוי נשים – פועל כדי לרומם אותן נשים מעטות העומדות בקנה המידה של המיתוס, אך מופעל
בעיקר כדי להדיר נשים שאינן תואמות את קנה המידה שלו, על-ידי דיכוי פסיכולוגי שיטתי ואכזרי של
בטחונן העצמי."

-"נשים חוות את אי-התאמתן למודל, את סטיית התקן שלהן, עודפיו או חסריו של גופן ביחס לאותו
מודל, והן מפנימות את אי-ההתאמה הזו כנחיתות וכהצדקה לדחיקתן המתמדת לשוליים".

זה חשוב לי כי זה דברים חשובים ונחוצים לעבודת החקר שלי והם יעזרו לי לחקור את הנושא.

מאמר 2:

שם המאמר:"תכניות המציאות" בישראל : בין מציאות לדמיון, בין תמימות למניפולציה,
בין ציבורי לפרטי.

תקציר:

במחקר זה בדקו את מכלול ההיבטים של סוגת הריאליטי, תכניה, סוגיה, קהליה והשפעותיה

ובחרו לבדוק את התחומים הבאים:

א. תפישות הציבור את המרחב הפרטי והציבורי ואת מה שמבחין בינם.

ב. מיפוי סוגת הריאליטי בישראל לפי מגוון מאפיינים ראו בתוכנית המחקר תוך איפיונן של תוכניות
הריאלטי על רצף הפרטי-ציבורי (שהורכב על פי תפישות הציבור)

ג. דפוסי צריכה, קבלה וקריאה של סוגת הריאליטי על ידי צופיה (בהבחנה בין סוגי קהלים, סוגי
תוכניות ומדדי צריכה/קבלה/ קריאה)

השלב הראשון של המחקר יועד למפות באמצעות סקר את הנורמות הקיימות בחברה הישראלית
העכשווית לגבי תחומי החיים שנתפשים כשייכים למרחב הפרטי ולעומתם תחומים שנתפשים כנמצאים
במרחב הציבורי.

בשלב השני, נבדקו תוכניות הריאלטי השונות ששודרו בשנים אחרונות בערוצים 2 ו10 בניתוח תוכן
כדי לדרג אותן לפי מידת המוערבות שלהן בתחומים שנמצאו בשלב 1 להיות פרטיים.

בשלב השלישי נערך סקר שני והפעם לגבי צפייה בתוכניות הטלווזיה, שבו נמדדו המשתנים הבאים:
צפייה, נאמנות לזאנר, נאמנות לתוכנית, יחסים פרא חברתיים עם מתמודדים ותפישת ריאליזם .
נעשה שימוש במשתנים אלה בתור מנבאים של מידת הנורמטיביות הנתפשת של טשטוש בין פרטי
וציבורי שהוגדר כמידה בה אנשים מאמינים שיש לשמור על פרטיות של מידע בנושאים שונים.

הממצאים מאפשרים לנו למפות את סוגת הריאלטי בישראל לתת- סוגיה, בין השאר על מיקומן
של התוכניות השונות .

3 נקודות חשובות:

מכלול ההיבטים של סוגת הריאליטי.
ניתוח תוכניות הריאליטי וניתוח התוכן כדי לדרג אותן לפי מידת המוערבות שלהן.
סקר ובו נבדקה הצפייה בתוכניות הטלוויזיה במשתנים שונים.

ציטוטים חשובים:

-" תוכניות המציאות ה כנראה התופעה הטלוויזיונית הבולטת של העשור האחרון , לפחות בעול

המערבי. לא קל להגדיר מה תוכניות מציאות"

-" תכניות הריאליטי נבנות מטשטוש התחומי שבי המציאותי לבדיוני."

מאמר זה תורם לעבודה שלי מכיוון שהוא מתייחס לשאלת חקר שלי ועוזר לי לחקור ולהבין לעומק
את תוכניות המציאות ובו בדקו את מכלול ההיבטים של סוגת הריאליטי, תכניה, סוגיה, קהליה
והשפעותיה. וזה תורם להבנה איך תוכניות המציאות/ ריאליטי משפיע על הציבור.

מאמר 3:

שם המאמר:"ראי ראי, היש יפה ממני? תפקיד המדיה בהתפתחות הפרעות אכילה"

תקציר:

המאמר מתאר בקצרה את כל טווח הפרעות האכילה, מציג את המודל החברתי-תרבותי תוך מתן דגש
על המדיה והשפעתה על התפתחות הפרעות אכילה בקרב ילדים ומתבגרים. הדיון ינסה להתמודד
עם השאלה כיצד ניתן להפוך את המדיה ממכשול לאמצעי יעיל במניעה של הפרעות אכילה.

על פי המודל החברתי- תרבותי, הפרעות אכילה נחשבות כהפרעות תלויות תרבות, וכך יש
לערכים חברתיים , נורמות ומסרים תרבותיים יש השפעה משמעותית על עיצוב התנהגות וגיבוש זהות.
כיום ניתנת חשיבה ומשמעות לערכים של הישגיות, מצוינות, תחרותיות, שליטה ומראה צעיר ולאלה
מועברים מסרים שמעצימים את הרזון ונותנים חשיבות רבה למשקל ולהופעה חיצונית כמדד להצלחה
שליטה ויופי. הציפיות לא תמיד מציאותית ולא תמיד ניתנות להגשמה והשגה. זה מעמיד את
המתבגרים במצב של תסכול וכישלון שמוריד להם את הערך עצמי ופוגע להם בדימוי העצמי ובדימוי
הגוף שלהם. וכך נשים מגיעות למצב של הפרעות אכילה מסוימות. הציפיות הבלתי מציאותיות להיות
אישה אידיאלית זה אומר שכל אישה יכולה והביטחון והערך העצמי מתערערים והדימוי גוף נפגע.
בייחוד דרך אמצעי התקשורת יש השפעה מרבית על קבוצות הסיכון ואפילו מעצימה את ההשפעה.

מדיה כגורם סיכון:

המדיה היא גורם סיכון לעידוד הפרעות אכילה. המסרים המועברים במדיה מכוונים לבידור,
העברת מידע, ארגון חברתי, פוליטי, חינוך ושיווק, ומכוונים לקהל גדול. זה משפיע על בני נוער
בכך שהם משתמשים במדיה והם המושפעים העיקריים משום שהם קהל אינו ביקורתי, ומשום
שהם נתונים תת לחץ להתאים את עצמם לנורמות חברתיות. כיום המדיה מהווה מרכיב חשוב בחיי
היומיום של רוב האוכלוסייה ובעיקר בקרב בני נוער. ברשתות יש חשיבות רבה להופעה חיצונית
שבלתי מציאותית והיא יוצרת תחרות סמויה ולרוב בלי אפשרית להשגה. המסרים הקשורים באידיאל
הרזון משפיעים על בני הנוער שמפנימים בקלות מסרים לגבי מראה חיצוני כמדד להצלחה והנאה.
אמצעי התקשורת מבליטים שיופי וגזרה דקה חשובים יותר מאינטליגנציה, קריירה ובריאות מסרים
אלו מכוונים באופן מודע להשפיע בעיקר על מתבגרות ונשים צעירות משיקולים כלכליים. התקשורת
משפיעה גם באמצעות יצירת חיזוקים חיוביים להתנהגויות מזיקות לדוגמה הדגשה חוזרת של חשיבות
הדיאטה לבריאות. והבלטה של דמויות אידיאליות רזות בעיתונים ובאמצעי התקשורת הוויזואליים.
נמצא קשר ישיר בין מידת המשקל המצופה בהתאם למין ולגיל הדוגמנית, בדוגמניות רזות לבין
ירידה בדימוי גוף ערך עצמי ואי-שביעות רצון ממבנה הגוף אצל צעירות מודגש כי יש קשר בין מידת
החשיפה לבין התפתחות של הרגלי אכילה בעייתיים. מסרים תקשורתיים המעודדים רזון נמצאו
בעלי השפעה רבה יותר על דימוי גוף שלילי במחקר שנעשה מאשר השפעתם של הסביבה הקרובה.
נמצא קשר חיובי בין חשיפה לתקשורת, לטלוויזיה וכ'ו. לבין רמות גבוהות יותר של בעיות בדימוי גוף
ובעיות באכילה. נמצא גם שככל שהנערות התעסקו יותר זמן ברשתות חברתיות כך ההשפעה עלתה
עמו דחף לרזון, נטייה לבולימיה, דימוי גוף שלילי ועשיית דיאטות. בנוסף מוחדרים תכנים המוגדרים
כמסרים פוגעניים באמצעות תוכניות טלוויזיה. התכנים המרכזיים הם של תחרות ותככנות כוחנית
בין נשים. הם מצוירות כדמויות מניפולטיביות, כדמויות מפתות, כנכנעות, כאובייקט ועוד. בנוסף
לכל זה הופיעה גם טכנולוגיות מתקדמות כמו תוכנת פוטושופ שמאפשרת להציג את אותם מסרים
ותכנים פוגעניים הצורה לא נכונה ולא מציאותית שמעצימה את תחושות חוסר שביעות הרצון מהגוף,
תחושת חוסר השליטה ודחף מחודש לירידה במשקל. במקביל לתהליכים אלה פחתה באופן משמעותי
תדירות הופעתן של נשים מלאות בטלוויזיה. נמצא שכ- 60-80% מתבגרות ונשים צעירות לא מרוצות
מהמשקל שלהן ומההופעה החיצונית שלהם. כשמרביתן בעלות משקל תקין או אפילו בתת משקל.
מחקרם הראו כי נשים שפיתחו בולימיה נרבוזה למדו על דרכים לנקות את גופן כדרך להורדת משקל
מסרטי קולנוע ומהטלוויזיה. מספר תאוריות חברתיות מנסות להסביר כיצד משפיעה המדיה על
התפתחותן של הפרעות אכילה ואלה העיקריות שבהן: תאוריית ההשוואה החברתית, תאוריית
ההחפצה ותאוריית ההפנמה.

3 נקודות חשובות:
-מודל החברתי-תרבותי תוך מתן דגש על המדיה והשפעתה על התפתחות הפרעות אכילה
בקרב ילדים ומתבגרים.
-על פי המודל החברתי- תרבותי, הפרעות אכילה נחשבות כהפרעות תלויות תרבות, וכך
יש לערכים חברתיים , נורמות ומסרים תרבותיים יש השפעה משמעותית על עיצוב התנהגות
וגיבוש זהות.
-המדיה היא גורם סיכון לעידוד הפרעות אכילה. המסרים המועברים במדיה מכוונים לבידור, העברת
מידע, ארגון חברתי, פוליטי, חינוך ושיווק, ומכוונים לקהל גדול. זה משפיע על בני נוער בכך שהם
משתמשים במדיה והם המושפעים העיקריים משום שהם קהל אינו ביקורתי, ומשום שהם נתונים תת
לחץ להתאים את עצמם לנורמות חברתיות.

ציטוטים חשובים:

-"המודל החברתי-תרבותי מסביר בצורה משכנעת את התפתחותן של הפרעות אלו. על-פי תפיסה זו, מסרים ונורמות חברתיות-תרבותיות הם בעלי השפעה משמעותית על התפתחות וקיבוע הפרעות אלה, בעיקר בהקשר לאידיאל הרזון, דימוי ותפיסת הגוף, והחשיבות הרבה הניתנת למשקל ולהופעה חיצונית על הצלחה והערכה עצמית."

-"המדיה משמשת כאחת הדרכים השכיחות והעוצמתיות להעברת מסרים בנוגע לאידיאל הרזון כמודל ליופי והצלחה. אלו מכוונים ברובם לקהל הרחב, אך במיוחד מפעילים את קסמם והשפעתם על ילדים ומתבגרים, קהל תמים ולא ביקורתי. "

זה תורם לעבודת החקר שלי כי המאמר מראה כמה דימוי הגוף ואידאל היופי מושפע מתכנים שונים ומהציבור ואיך בני הנוער וילדים מאמינים למודל היופי הזה ומושפעים ממנו.

סקירה מושגית:

1.הבניית מציאות- הנחת המוצא של תיאורית הבניית המציאות היא שהיא מדברת על הקשר בין המציאות
לייצוג בתקשורת. התיאוריה אומרת שאמצעי התקשורת לא יכולים לשקף את מה שקורה במציאות.
אין דבר כזה ייצוג אובייקטיבי, עובדתי. הייצוג לא יהיה מראה של המציאות לעולם. לתיאוריה גם
קוראים התיאוריה האידיאולוגית, כי אנו משקפים מציאות סובייקטיבית.

2.הבנייה חברתית- היא תהליך שבו מעוצבת המציאות על ידי האינטרקציה של האנשים בתרבות או בחברה מסוימת.

3.ייצוג- הוא מושג המשמש את התקשורת כדי להציג קבוצה מסוימת על ידי סטראוטיפים ודעות קדומות.
שנקבעו על ידי קבוצה אחרת.

לדוגמה:

ייצוג מזרחיים

ייצוג נשים

ייצוג ערבים

לדוגמה ייצוג המיעוט הערבי בתקשורת הישראלית: כאשר הם מופיעים על שידור הטלוויזיה בישראל,
זה בעיקר בהיבט שלילי וממוסגר, כלומר בהקשרים של אי סדר ובנשואים ביטחוניים.

4.סטריאוטיפ-הוא דעה קדומה לאדם זר או לקהילה מסויימת. לדוגמה: פולנים קרים.

5.דימוי גוף- דימוי גוף הוא האופן בו אנו רואים ותופסים את גופנו, כאשר הוא משקף את כלל התחושות,
התפיסות, הרגשות, הציפיות, וההתנהגויות שלנו הקשורות בגופנו.

6.החפצה-החפצה היא כאשר פרסומת מוציאה מן האישה את האופי שלה והרגשות ומתיחסים אלייה
כרכוש ועושים אותה כחסרת ידע ולא חכמה.

7. תכניות מציאות- ההגדרה המקובלת ל"תוכניות מציאות" היא תוכניות שמציגות משתתפים, בני אדם, כשהם
חווים אירועים מתוכננים מראש. תוכניות אלו מאופיינות בכך שהמשתתפים הם "אנשים פשוטים"
שמגלמים את עצמם. רובן מבוססות על תחרות שבסופה מוענה פרס לזוכה. בתוכניות מציאות אין
תסריט כתוב מראש והעלילה תלויה בהתנהגות ובהתנהלות של משתתפי התוכנית.והמטרה
העיקרית של תוכניות המציאות היא לבדר את הצופים.

8. קהל פעיל (אקטיבי)- הקהל של התוכניות הוא אקטיבי ומתמודד עם התקשורת ואינו מופעל על ידה. הקהל
מגיב לתכנים, מנסה לשנות אותם ובעקבות זאת מעניק פרשות ועשוי להשפיע על האירוע הבא.
הקהל האקטיבי הוא "בררן" ובוחר למה הוא רוצה להיחשף ולמה לא ומה הוא רוצה לראות במסך שלו
ולהשפיע על תוכן התוכנית בעזרת הצבעות.

9. סודות ההצלחה של תכניות הריאליטי:

(1) מציאות ובדיון – תכניות טלוויזיה מסוגות שונות זוכות להצלחה בזכות יכולתן לשקף
מציאות ולקרב את הצופה אל המציאות.

(2) חדשנות – יש בריאליט רכיבים רבים של חידוש והפתעה. לא מיצרים תוכן טלווזיוני חדש אלא
הוא התקדם לכיוונים חדשים.

(3) מציצנות – כיום משייכים את תוכניות הריאליטי לתפועת מציצנות, הציבור "מציץ" למשתתפי
התוכנית והפרטיות שלהן מסקרנת רבים מהציבור. מציצנות היא צריכת מידע על חייהם האמיתיים
של אחרים. אך מלווה בתחושת אי נעימות.

(4) ההפקה והייצוא – מנקודת מבט של מערכת ההפקה עלותן של תוכניות המציאות היא מנמוכות,
אך לא צריכות השקעה כספית שמגיעה עם סיכון משום שהרווח מובטח בזכות רייטינג גבוה.
הן קלות להפקה ונוחות להפצה. בנוסף אפשר למכור את התוכניות עצמן, את הפורמט או הרעיון
לזכייניים או למדינות אחרות.

(5) אשליית ההשתתפות הדמוקרטית – הצופים יכולים לקדם או להדיח מתמודדים ולהשפיע
על השבת מועמדים מודחים, וזה בקלות יחסית: הם יכולים להצביע באמצעות מסרון,
ביישומון (אפליקציה) או באתר האינטרנט. לכאורה הכוח בידי הקהל לקבוע את המשך העלילה.

המעורבות בצפייה ואף ההנאה ממנה גוברות, ובתוך כך מתעצמת תחושת ההזדהות של הצופים.

10. תאוריית סדר היום-תיאוריה זאת, מתמקדת ביכולת של אמצעי התקשורת לקבוע את סדר היום.
התקשורת מכתיבה לנו על מה חשוב שנחשוב, לדוגמה: שיותר חשוב להתעסק בסוגיה
הביטחונית מאשר במצב הכלכלי. ברגע שאירוע מסוים קיים בתקשורת סימן שהוא חשוב.
לאמצעי תקשורת יש השפעה חשובה יש להם את היכולת לגרום לנו לדבר בינינו על הנושאים
שפורסמו ולהביע את דעתנו ועמדתנו בנושא.

ביבלוגרפיה: